צדוק נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.הנתבעת הגישה בקשה ובה עותרת לדחיית התביעה על הסף ולחילופין למחיקת הכותרת ולמתן אורכה להגשת בקשת רשות להגן למקרה ושתי עתירותיה המקדמיות תדחנה. הבקשה נתמכת בפסיקה של ערכאות שונות.

התובעת הגישה תגובתה לבקשה ועותרת לדחיית הבקשות, תוך הסתמכות על פסיקה מערכאות שונות שצורפה לתגובה.

2.בתאריך 18.7.11 ניתנה החלטתי לפיה ניתנה לנתבעת אורכה להגשת בר"ל עד לאחר הכרעה בטענות המקדמיות.

התובעת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, הנתבעת מסרה תגובה לבקשה והתובעת הוסיפה תשובה לתגובה.

החלטה זו הניתנת בבקשה לדחייה על הסף ו/או למחיקת כותרת למעשה מייתרת הצורך לדון בבקשה לביטול ההחלטה.

3.העתירה לדחייה על הסף מבוססת על הטענה של העדר יריבות ונטען כי התביעה הוגשה כנגד "כלל חברה לביטוח בע"מ" מדרך בגין 48 ת"א בעוד המבטחת הינה "כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ" מדרך בגין 52 ת"א.

לטענת הנתבעת מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות. דא עקא שהבקשה לא הוגשה על ידי כלל חברה לביטוח אלא על ידי כלל בריאות. הדעת נותנת כי כלל ביטוח צריכה היתה להגיש הבקשה ולטעון להעדר יריבות כנגדה ולא בקשה שתוגש על ידי תאגיד שכלל לא נתבע בכתב התביעה.

4.התובעת טוענת בתגובתה כי ההסכמים עם התובעת נעשו בזמנו עם כלל ביטוח ועל כן היא הנתבעת הנכונה, גם אם ברבות הימים חולקה החברה לחברות נפרדות על פי תחומי העיסוק ועל כן לשיטתה של הנתבעת כלל ביטוח הינה בעל הדין הנכון.

5.לאור עמדת הצדדים ובהתאם לתקנה 22 ותקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מודה על צירופה של "כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ" כנתבעת נוספת, על מנת ששאלת האחריות תתברר בין שתי הנתבעות. הבקשה לדחייה על הסף נדחית.

6.העתירה למחיקת כותרת מתבססת על הטענה לפיה ריבית מיוחדת בשיעור מקסימלי בהתאם לסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח (נתבע בסעיף 26 ד' לכתב התביעה) הינו רכיב שאיננו סכום קצוב ולכן איננו ראוי להתברר בסדר דין מקוצר.

עוד נטען כי די ברכיב אחד בכתב התביעה שאיננו מתאים לדיון בסד"מ על מנת לפסול את כל התובענה מלהידון בדרך דיונית זו.

לבקשה צורפה פסיקה התומכת בעמדתה של הנתבעת.

7.בתגובה עותרת התובעת לדחייתה של הטענה ומסתמכת אף היא על פסיקה שצרפה.

לטענת התובעת מדובר בחישוב אריתמטי פשוט ולא בשומה או בהערכה, גם אם הטלת הריבית בשיעור המיוחד מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. שיקול הדעת מתמצה רק בהחלטה האם לחייב בריבית המיוחדת ומה שיעורה, עד לריבית המירבית המותרת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית.

משהחליט בית המשפט לחייב בריבית האמורה שוב אין בפנינו אלא חישוב אריתמטי פשוט.

8.עיינתי בפסיקה ושקלתי את טענות הצדדים ומקובלת עלי עמדתה של התובעת. לטעמי אם יוחלט לחייב בריבית המיוחדת, הרי שבפנינו, לכל היותר, מחלוקת חשבונאית לגבי הסכום של הריבית המיוחדת (שאיננו חייב להיות מוסכם) ומחלוקת זו דינה להתברר במסגרת הבקשה למתן רשות להגן.

אשר על כן, נדחית הבקשה למחיקת כותרת.

9.הטענות הנוספות שהעלתה הנתבעת בשולי בקשתה, אין בהן כדי למחוק הכותרת ודינן להתברר בהמשך התנהלות התיק.

כמובן שעל התובעת יהיה להוכיח את עילת תביעתה. שאלות עובדתיות ורפואיות (ככל שיהיו במחלוקת) יתבררו בהליך עצמו וראוי שתתן התובעת דעתה כבר עתה לעניינים אלו, לרבות חוות דעת רפואית, קבלת פוליסת הביטוח ומסמכי ההתקשרות החוזית האחרים.